תפקיד המנחה בתאטרון פלייבק הוא להיות רגיש למה שהמספר רוצה לספר, להקשיב , לקרוא בין השורות , לכבד את המספר ולהביע אמפתיה כלפיו.
אסור למנחה לפגוע במספר,לשפוט אותו , לחשוף דברים שהוא לא מעוניין לחשוף או לשתף את המספר בשיקוף (משום שאז זה הופך לפסיכודרמה).
אם המנחה בתאטרון פלייבק הלך רחוק מידי ומבין שהמספר לא מעוניין לחשוף יותר,הוא חייב לעצור ולתת לשחקנים לשקף את סיפורו. אם המספר לא רוצה לחשוף שמות אמתיים בסיפור, הוא רשאי להמציא שמות בדויים. במידה והמנחה חושד שאחת הדמויות בסיפור יושבת בקהל/קבוצה הוא אינו צריך לבקש את המספר לספר את הסיפור, לא כדאי לסגור חשבונות במופע אימפרובזציה.
התחלה של מופע פלייבק היא קריטית מבחינת המנחה, הוא צריך למשוך את תשומת הלב של הקהל , לרתק אותם ולגרום להם לשתף פעולה. ניתן לפתוח מופע בעזרת דמיון מודרך ,לדוגמא להיזכר בתמונת ילדות שמאחוריה מסתתר סיפור. דמיון המודרך פונה לכל החושים ומעורר את המספר לשתף את הקהל בסיפורו. לעיתים ישנם סיפורים שהדחקנו לתת מודע ודרך הדמיון המודרך הקהל חש צורך לפרוק את הסיפור כמו בפסיכותרפיה. כאשר אין שיתוף פעולה עם הקהל המנחה יכול לבקש מהשחקנים לספר סיפור וכך הקהל יכול להזדהות עם סיפור זה ולספר סיפור אישי דומה.
במידה והקהל לא משתף פעולה (במיוחד בהופעות הכוללות קהלים עם מתח פנימי, קבוצות עבודה, קהל העומד בפני שינוי או הבדלי מעמדות) ניתן לבצע שיקופים סביב נושאים , כלומר לבצע אלתור (אימפרוביזציה) של סיטואציות שונות בנושאים שקשורים לקבוצת היעד ובכך לעורר במשתתפים הזדהות עם הסיטואציות המוצגות.
לעיתים ישנם רגשות שליליים בקרב חברי הקבוצה, על המנחה מוטלת האחריות לאפשר לשחקנים לדבר ולהוציא את הכעסים , לנסות ללמוד אחד על השני , לדעת להקשיב ולקבל ביקורת. המנחה צריך גם להתמודד עם רגשות שליליים וכעסים המופנים אליו, להקשיב לחברי הקבוצה וללמוד דרך ההשקפה החיובית ולא השלילית. האינטראקציה בין חברי הקבוצה היא אינטראקציה של מערכת יחסים שיש לבנות אותה על כבוד, אמון, אמפתיה ויכולת הקשבה ולכן לוקח זמן רב עד שמגיעים להבנה, ולעיתים יש עליות ומורדות שיש לקבלן כדבר טבעי ולהתמודד עמן.
למאמרים נוספים בתאטרון פלייבק, אמפרובזציה.
רותם יהל לוי
דרמה תרפיסטית
שחקנית תיאטרון פלייבק "החברה מאיכילוב"
